פסק-דין בתיק עת"א 21939-04-12

לפנינו עתירה לביטול החלטתו של המשיב 2 (להלן: "הנציב") אשר דחה את הבקשה לשחרור מוקדם של העותר.

ביום 12.2.12 נידון העותר לאחר שהוגשה על פי הודאתו שלושה כתבי אישום, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רשיון וביטוח, שימוש במסמך מזוייף ומסירת פרטים כוזבים - לשישה חודשי מאסר בפועל וכן הופעל עונש מאסר על תנאי בר הפעלה בן שישה חודשים באופן חופף כך שסך הכל נדרש העותר לרצות שישה חודשים מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מאחורי סורג ובריח לאחר שלא נמצא מתאים לבצע עבודת שירות לאור חוות הדעת הממונה על עבודות השירות, ומצבו הרפואי.

ביום 13.3.12 קבע הנציב כי מאחר ומדובר במאסרו השלישי של העותר, ניכר כי הוא לא למד את הלקח ועל כן הוא אינו מאשר את שחרורו המוקדם.

בטיעוניו לפנינו ובעתירה המפורטת, נטען כי ההליך בפני הנציב לא היה ראוי, שכן למרות שההחלטה ניתנה כבר ביום 13.3.12, תוכנה הגיע לידיעת ב"כ העותר רק יומיים לפני מועד שחרורו המוקדם, ביום 15.4.12.

עוד נטען כי העבירות עצמן בהן הורשע העותר, אינן כאלה המלמדות על מסוכנות ומונעות שחרור מוקדם, כאשר העותר נשלח לממונה על עבודות שירות מתוך מחשבה שאם ימצא מתאים יבצע עבודת שירות, ורק בשל מצבו הבריאותי הקשה, הנובע מהצורך הדחוף שלו בהשתלת לב, לא נמצא מתאים לכך.

בהקשר זה צויין בעתירה כי הממונה על עבודות שירות הסתמך על מסמכים רפואיים בלבד ולא בדק את העותר, כשהדברים הובאו לידיעתו, הסכים ד"ר ולדמן לבדוק את העותר ואת האפשרות לשנות את מסקנת הממונה, אך העותר בחר שלא לעשות כן.

עוד נטען כי הנציב נתן משקל מכריע לעובדה כי מדובר במאסר שלישי ולא נתן כל משקל לשאר השיקולים הקבועים בסעיף 9 לחוק שחרור על תנאי שלטענת ב"כ העותר התקיימו בעניינו של העותר, הוא התנהג למופת במאסר, יצא לחופשה וחזר בזמן, אין חוות דעת שליליות לגביו בתקופת המאסר, מצבו הבריאותי קשה ביותר וגם בתקופת המעצר והמאסר השיל קילוגרמים רבים ממשקלו ובדיקות הדם שעבר אינן טובות.

לאור המפורט לעיל ניטען כי החלטת הנציב אינה שרירותית בלתי סבירה באופן קיצוני ומצדיקה את התערבותינו.

ב"כ המשיבים התנגד לקבלת העתירה, מציין כי לא נפל כל פגם בהחלטת הנציב ואין היא לוקה בחוסר סבירות.

נטען כי מצבו הרפואי של העותר היה ידוע בעת גזירת עונשו וכן היה לעיני הנציב. על פי המסמך הרפואי האחרון שהוצג על ידי ב"כ העותר, מיום 28.2.12, לא נצפה שינוי לרעה במצבו והוא מקבל בשב"ס מענה לצרכיו הרפואיים.

לאור זאת עותר ב"כ המשיבים לדחות את העתירה.

לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, עיינו במסמכים שהוצגו במהלך הדיון ובחנו את טיעוני הצדדים באנו לכלל מסקנה כי החלטתו של הנציב ראויה, ובוודאי שלא נפל בה פגם או חוסר סבירות קיצוני המצדיקים את התערבותינו.

נקדים ונאמר כי גם כאשר מדובר בעונש מאסר בפועל קצר עד שישה חודשים, לא קנויה לאסיר זכות לשחרור מוקדם ועל פי הוראות החוק, רק אם הנציב שוכנע שהאסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור, ישוחרר האסיר שחרור מוקדם (סעיף 2 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א-2001).

בענייננו פרט הנציב את השיקול המרכזי שהביא להחלטתו, העובדה כי מדובר במאסר שלישי המעיד על כך שהעותר לא למד את הלקח ושב ומבצע עבירות.

בעניין זה ראוי לציין כי אכן, העותר הורשע על פי הודאתו במפורט בשלושה תיקים שונים, כאשר בשתי הזדמנויות שונות, נהג בזמן פסילה בהזדמנות אחרת נהג ללא רשיון נהיגה ועבר עבירות נוספות הקשורות לכך כל זאת כשעונש מאסר על תנאי חב הפעלה בן שישה חודשים תלוי ועומד כנגדו וכשלחובתו 101 הרשעות קודמות בתחום התעבורתי ועבר פלילי עשיר ומגוון במהלכו ריצה שני מאסרים מאחורי סורג ובריח.

אכן מהמסמכים עולה כי מצבו הרפואי של העותר איננו קל. גם בפני בית משפט קמא הונחו אישורים רפואיים אלה והוגדר על ידו שהעותר הוא במצב רפואי קשה ביותר כאשר הוא במצב טרם השתלת לב ושבמהלך הדיונים מצבו הורע והוא "ירד מסטטוס אחד וכרגע שוב חזר לרשימה הכללית".

גם מהמסמך שהוגש היום לעיונינו, חוות דעת של ד"ר אייל בן בסט מלשכת הקרפ"ר, מיום 28.2.12, עולה כי במהלך מאסרו במר"ש לא נצפה שינוי לרעה במצבו, הוא מקבל את הטיפול הנדרש הן במתקני שב"ס והן בסיוע מכונים ובתי חולים בקהילה.

בנסיבות אלה אין במצבו הבריאותי הקשה של העותר, ואיננו מקלים בו ראש, כדי להצדיק שינוי ההחלטה של הנציב, שכן גם בעת מתן גזר הדין היה הוא במצב זה ואולי אף חמור יותר כעולה מעמ' 9 לגזר הדין שו' 24-26.

לאור המפורט לעיל גם בהתחשב בהתנהלותו התקינה של העותר בתקופת מאסרו, נראה לנו שהנציב לא שגה כאשר נתן משקל מכריע לעובדה שמדובר במאסר שלישי, מאסר קצר, כשהעותר לא למד את הלקח ושב וביצע עבירות נוספות למרות המאסרים ולמרות עונש מאסר על תנאי.